Tell es-Samak/Porphyreon (Shikmona National Park)
Tell es-Samak, as it is known in Arabic, or Porphyreon, following the town’s identification, is an archaeological site located on the shores of the city of Haifa. The remains of a first settlement here were exposed on a small archaeological tel that meets at the seashore. The lower layers of the tel are of the Late Bronze Age (16th century BCE) and the upper ones belong to the Byzantine period (5th-6th centuries CE). The settlement flourished during the Roman period and spread beyond the borderlines of the small tel.
In 2010 a four-year Archaeological Project was launched, funded by the Hecht Foundation and carried out by Michael Eisenberg, while excavation on the tel was directed by Shay Bar with the aim of studying the stratification of the tel and creating a precise chronological framework.
The site was not yet identified in the pre-Classical periods. It was wrongly identified with the Jewish Shikmona, but the latest research suggests that it should be identified as the Christian town of Porphyreon (south).
In 2021 a special journal edition of Michmanim (29) was dedicated to the site: M. Eisenberg and S. Bar (eds), Tell es-Samak (Shikmona/Porphyreon) on the Haifa Coast.
Recent excavations and research conducted by Ayelet Gilboa and Golan Shalvi, of the Zinman Institute of Archaeology at the University of Haifa, emphasized on the Iron Age settlement and the extremely rich purple-dye industry remains.
Joseph Elgavish conducted the main excavations at the site for 17 seasons, (1963–1979), exposing the strata from the Hellenistic, Roman and Byzantine periods. The Byzantine-period complexes were also excavated by other scholars before Elgavish’s excavations and particularly after them. The recent excavations at the tell by S. Bar (2010–2012) and in the area of the town to the south by Eisenberg were carried out in the framework of the University of Haifa expedition. The renewed excavations unearthed mainly complexes from the Late Roman to the Byzantine periods. An attempt was made to integrate Elgavish’s conclusions and excavation results in an updated picture of the settlement at Tell es-Samak during these periods. Analysis of the historiographic evidence, historical maps, integration of the archaeological data, the well-developed purple dye industry at the site, and finally, the magnitude of its Christian settlement during the Byzantine period, all reinforce the hypothesis that what we have here is the Christian town of Porphyreon (South) and not Jewish Shikmona which should be located next the ancient Haifa by the bay.
The town reached its zenith during the Byzantine period, covering an area of approximately 80 dunams. Porphyreon was abandoned at the end of the 6th or early 7th century CE at the latest, before the Persian conquest.
Stabilization and conservation works were initiated at several areas of the site, which are planned to be opened for the public. The conservation work is headed by Yana Qedem on behalf of the Zinman Institute of Archaeology. The project is sponsored by the Israel Land Authority ‘Open Spaces Fund’, and directed by the National Institute of Oceanography, Haifa Municipality, National Parks Authority, and Zinman Institute of Archaeology.
The Southern Church at Tell es-Samak (Porphyreon)
The Southern Church is located 130 m south of Tel Shikmona, on the shores of modern Haifa, Israel. J. Elgavish, who conducted large-scale excavations in Shikmona for 17 seasons (1963-1979), excavated large sections of the church, although he did not recognize it is a church, and called the area “a large monastery.” Renewed excavations at the site, directed by M. Eisenberg from 2010 to 2013, unearthed the church complex. The church is basilical in plan; a nave flanked by two aisles on the south and north and an exterior single central apse to the east. To the west are the remains of an atrium. Most of the walls were dismantled down to their foundations but enough mosaic carpets and structural elements remained to reconstruct most of it, including some of the interior design. The full length of the church is 39 m., its width is 14 m and it total area is approximately 500 m2. The church was fully covered by mosaic floors of which mainly those in the aisles
and on the bema survived.
The church was built at the end of the 4th–early 5th centuries CE above a 4th-century CE industrial pool complex. During the first half of the 5th century it was renovated, and it was destroyed around the mid-5th century CE.
תל א־סמק/פורפיראון (גן לאומי שקמונה)
לחופה של חיפה, סמוך לשכונת עין הים וצמוד למכון הלאומי לאוקיינוגרפיה נמצא תל קטן מידות המוכר כבר מאות שנים בשמו הערבי תל א־סמכ (‘תל הדגים’). בהיסטוריה המודרנית של תושבי חיפה ואף במרבית המחקרים זוהו התל והיישוב שהתפתח לצידו כתל שקמונה. עיקר המחקר הארכיאולוגי בתל וסביבתו נערכו במהלך 17 עונות חפירה שקיים באתר יוסף אלגביש בשנים 1963–1979, מטעם אגף המוזיאונים של עיריית חיפה. נחשפו חלקים גדולים מן התל וכן שטחים נרחבים מן היישוב שממזרח ומדרום לתל. חפירותיו של אלגביש זכו לפרסום מצומצם ביותר, וכך אחד מאתרי המפתח לאורך רצועת החוף של ישראל נותר רק עם מעט מידע למחקר הארכיאולוגי המודרני. שלוש חפירות הצלה מרכזיות נערכו בשנים 1998–2006 בשטחים שממזרח לתל, החל במסילות הרכבת וכלה במורדות המערביים של הכרמל, הנושקים לכביש 4 חיפה–תל אביב (טורגה עד 1998–1999; קלטר 1999–2000; והירשפלד 2006). ממצאי החפירות תרמו להבנת שוליו המזרחיים של היישוב הביזנטי, אך התל והעיירה סביבו נותרו בלתי ידועים עד חידוש החפירות והמחקר באתר בשנת 2010 בידי משלחת מטעם אוניברסיטת חיפה. במסגרת המחקר המחודש בתל יצא לאור בשנת 2021 גיליון מיוחד של כתב העת מכמנים ובו ריכוז של 11 מאמרים סביב השרידים הארכיאולוגיים בתל: מיכאל איזנברג ושי בר (עורכים), תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה.
בשנים האחרונות התפתח המחקר בעיקר סביבי שכבות תקופת הברזל בתל, תוך חשיפת ממצאים עשירים במיוחד על אודות תעשייץ הארגמן שהתפתחה כאן בתקופה זו. ההשערה היא שזה היה מקור עושרו של הישוב הקטן או המצודה בתקופה זו.
בשנת 2025 החלו פעולות שימור באזורים שונים של האתר המיועדים להצגה לקהל כחלק מפרויקט פיתוח, בטיחות, שימור והצגה לקהל במימון הקרן לשמירה על שטחים פתוחים, הנעשה במשתוף על-ידי המכון לחקר ימים ואגמים, המכון לארכיאולוגיה באונ’ חיפה, עיריית חיפה ורשות הטבע והגנים. הליכי השימור באתר נערכים בידי יאנה קדם מטעם המכון לארכיאולוגיה באונ’ חיפה.
Primary bibliography related to the site
